עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' רחמאילוב

החלטה

ראשית דבר

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 14.11.13, כנגד המבקשת לפינוי וסילוק ידה מהנכס בבעלות המשיבה.

בפסק הדין מצאתי ליתן צו לסילוק ידה של המבקשת מהנכס ולהחזרת החזקה בנכס לבעלות המשיבה, וכמו כן מצתאי לחייב את המבקשת בסך 15,720 ₪ לטובת המשיבה.

איני מוצאת מקום להיכנס לטעמים אשר הביאו אותי לתוצאת פסק הדין, שהרי אלו פורטו במסגרת פסק הדין.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין וסמוך לאחר מכן הגישה בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הכלל הוא, שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
כלל זה תקף במיוחד, כשפסק הדין הוא חיוב כספי (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301).

בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט את השיקולים הבאים:

הראשון – סיכויי הצלחת הערעור.

השני – אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, האם יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו.
(ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 3-642, והפסיקה הנזכרת שם).

לאור האמור עלינו לבחון תחילה את סיכויי הצלחת המבקשת בערעור.

עיינתי בטענות הרבות אשר לטענת המבקשת הינן הטענות העיקריות בערעור שהוגש על פסק הדין, אך לטעמי אין בטענות אלה כדי להקים סיכויי הצלחה טובים בערעור, כפי שיבואר להלן.

יריעת המחלוקת בין הצדדים מתחלקת לשתיים, הראשונה הינה שאלת זכאותה של המבקשת להמשיך ולהתגורר בנכס אשר הושכר לה באמצעות הסכם השכירות והשניה הינה ברכיב הכספי כאשר לטענת המשיבה לא שילמה המבקשת את דמי השכירות.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין העלתה המבקשת את עיקר טענותיה בערעור, על כן אתייחס לסיכויי הערעור להתקבל מתוך עיקר טענות אלה.

המבקשת ציינה כי לא נחקרה על תצהירה במסגרת בקשת הרשות להתגונן וזאת מאחר והמשיבה חקרה אותה במסגרת הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, לפיכך לא נסתרה גרסת המבקשת.